<h1>הרוקח סימן ש"פ</h1>
<h2>דף ט.</h2>
אמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה. שהייה. דרסה. חלדה. הגרמה. ועיקור. קי"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אבל אם אנו יודעים שאינו יודע אסור לאכול משחיטתו. שהייה, בפ' השוחט (דף ל"ב) נפלה סכין והגביהה או נפלו כליו והגביהן או שהשחיז הסכין ושהה ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה בהמה לבהמה ועוף לעוף שהייה כשיעור שחיטה ולא שירביצנה ויגביהנה, אבל אם שוחט בסכין רעה שאינה פגומה אך שאינה מחודדת והוליך והביא כל היום כולו ושחט בו שחיטתו כשיר' כרבא רק שלא שהה. בעי רבא שהיות מהו שיצטרפו תיקו ולחומרא, נמצא אם שחט ושהה מעט ושחט ושהה מעט שאם היו כל השהייות יחד היה שיעור שהייה אסורה. בהלכות גדולות פוסק שהה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא כיון דלא איפשיט אסורה, הילכך כל ענייני שהייה אסורה. ואין איסור שהייה אלא בסימנים אבל לא בוורידין שהוורידין מנקבן בקוץ והן כשירין. דרסה, התיז את הראש בבת אחת שחיטתו פסולה שלא הוליך ולא הביא אלא דחק בסימנין וחתכם, אבל אם הוליך או הביא אם יש בסכין מלא צואר אחד חוץ לצואר שחיטתו כשירה, ואם הוליך והביא אפי' באיזמל כל שהוא כשר. חלדה, החליד הסכין בין סימן לסימן בין וושט לגרגרת פסולה בין פסקו מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה, או תחת העור או תחת צמר מסובך או תחת מטלית. אם החליד במיעוט סימנין פסולה. הגרמה, ששחט בשיפוי כובע ונגע בחיטי בין הגרים שליש ושחט שני שליש או שחט שליש והגרים שני שליש שחיטתו פסולה, אבל שחט למטה משיפוי כובע אע"פ ששחט למעלה מטבעת הגדולה שחיטתה כשירה, ויכול לשחוט למטה בגרגרת עד כנפי הריאה התחתון ובלבד שלא יאנס ואם הבהמה אנסה עצמה ושחט למטה אצל כנפי הריאה טריפה כדמשמע באלו טריפות. בוושט למעלה בבהמה גסה עד כדי אחיזה ד' אצבעות אבל בעוף ובבהמה דקה כפי אומד הדעת, למטה בשור הגדול כדי שישעיר. לכתחלה אין לשחוט בגבול השחיטה. עיקור, שעקר הוושט או הגרגרת שחיטתו נבילה. ובפ' כיסוי הדם (פ"ה ע"א) המעקר פטור מלכסות. ופטור מאותו ואת בנו (פ"א ע"ב). ואף לעוף יש עיקור ובפ' מפנין (שבת קכ"ח ע"ב) אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגול לכבשינה לכרעיה בארעא או נידל להו דילמא אתי למיעקר להו לסימנין. בפ' השוחט (דף כ"ח) שחט הוושט ואח"כ נשמטה הגרגרת כשרה בעוף, נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הוושט שחיטה פסולה. שחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ואין יודע אם קודם שחיטה נשמטה או אחר שחיטה נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה, ובפ' אלו טריפות (דף נ"ד) שמוטה ושחוטה כשירה שאי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה אר"נ לא שנו אלא שלא תפס בסימנין אבל תפס בסימנין ושחט איפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה ושרי. בפ"א דשחיטת חולין לא בדק הסימנין לאחר השחיטה טריפה, במתני' תנא נבילה. ואין לבדוק בעוף להשים הנוצה בתוך פי העוף שמא יקרע הסימנין או לפעמים לא נשחט הרוב והנוצה יוצאה, הילכך השוחט בהמה וחיה ועוף צריך לבדוק אחר השחיטה. השוחט צריך לברך קודם השחיטה בא"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה, ואם לא בירך אינן מעכבות, אלא לא ישחוט לכתחלה כדמשמע בתוספתא דריש תרומות. חרש שוטה וקטן אפילו בדיעבד אם שחטו אסורה, ואם שחטו ואחרים רואין אותן מתחלה ועד סוף כשירה. בשלהי לולב הגזול קטן היודע לשחוט מותר לאכול משחיטתו, אר"ה והוא שגדול עומד ע"ג. שחט ופגע בנקב או פגע בנקב ושחט מחמרינן ופסלינן. שחיטת נכרי נבילה. ישראל מומר לע"ג אסור לאכול משחיטתו. מצא תרנגולין שחוטין באשפה אסורין בבית מותרין. השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשירה, דיעבד אין אבל לא לכתחלה, אבל אם אבוקה כנגדו מותר לכתחילה, השוחט מן הצדדין שחיטתו כשירה. בפ' כל הבשר (דף קי"ג) אמר שמואל השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה מבליע דם באיברים ואסור. אין שוחטין לתוך הכלים ולא לתוך נהרות ולא לתוך ימים, אבל אם חפץ ליתנו בכלי יתן בו מעט עפר או מעט מים עכורים ושוחט בכלי.
<h2>דף טו:</h2>
הכל שוחטין ולעולם שוחטין ובכל שוחטין חוץ ממגל יד קציר והמגירה והשינים והצפורן מפני שהן חונקין. סכין שיש בה פגימות הרבה נידון כמגירה. אוגרת, סכין שיש בה פגימה אחת ותופסת משתי רוחות בין עומדת הפגימה בראש הסכין בין באמצע הסכין בין הוליך ולא הביא בין הביא ולא הוליך בין לכתחלה בין בדיעבד אם שחט בה פסולה. מסוכסכת, מרוח אחת אם עומדת בראש הסכין והוליך ולא הביא לכתחילה לא ישחוט ואם שחט בלא הבאה כשירה אם הוליך והביא אפי' מסוכסכת פסולה. סכין שהוא פגום לא יקשור בגד על הפגימה וישחוט באותו סכין שמא יתיר הבגד, דדמי למגל יד שלא ישחוט לכתחלה פן יבא לשחוט לאידך גיסא. שיעור הפגימה כדי אחיזת הציפורן בו. ומפני כבודו של חכם צריך ליתן לחכם לבדקו כדא' ר"י, ואם השוחט ת"ח א"צ להראות לחכם אחר כדאמר בעירובין בפ' הדר (ס"ג ע"א). אמר רב פפא וצריך בדיקה אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא. שכח ולא בדק סכינו ושחט אם הסכין בעין יבדוק אחר שחיטה אם סכינו יפה כשירה ואם פגומה שחיטתו פסולה. השוחט בסכין יפה ונמצאת פגומה קי"ל כרב הונא אם לא שבר בה עצמות ואם לא חתך בו דבר קשה שחיטתו פסולה שמא בעור נפגם, ואם חתך בו דבר קשה בין שחיטה לבדיקה קי"ל כרב חסדא שבעצם נפגם וכשירה. שחט בסכין יפה ולא בדק סכינו אחר שחיטה כשר. סכין של גוים לכתחלה לא ישחוט ואם שחט קי"ל כרב שקולף בית השחיטה. סכין ששחט בה טריפה צריך להדיחו בצונן קודם ששוחט בה או יקנח בבגד עב הדם מן הסכין. סכין שנעצו בקרקע או בכותל אם שחט בדיעבד כשר.
<h2>דף יט.</h2>
וקי"ל לענייני מוגרמת כר' חנינא בן אנטיגנוס וכרב נחמן משפוי כובע ואם שחט בה כשר למטה משיפוי כובע והגרים מיעוט דברי הכל כשירה וללישנא קמא דר' יוסי בר יהודה כדפסקי רב ושמואל כששחט רוב כשר א"כ משיפוי כובע והגרים במיעוט בתרא כשירה אף ללישנא קמא אבל הגרים במיעוט קמא פסולה וללישנא בתרא אף הגרים במיעוט קמא כשירה ולב' הלשונות הגרים במיעו' בתר' כשירה אבל רבי' שלמה פסק לחומרא. ומקום שחיטה למטה קיימא לן בפ' אלו טריפו' (מ"ה ע"א) עד כנפי הריאה התחתונה כשהבהמה תלויה ברגליה כדרך שהטבחים עושים דהיינו האונה שהיא עליונה כשהוא אוחז הקנה בידו עם הריאה אז האונא עליונה, שאני אומר כל שפושטת צוארה ורועה ובלבד שלא יאנס. בוושט (מ"ד ע"א), למעלה רבא אמר עד מקום תפיסת יד פי' באומד הדעת ד' אצבעות או ג' בשור הגדול אבל בשה ב' אצבעות או אצבע ובעוף מעט, ולמטה עד מקום שישעיר. סימנים במקום חיבורם בלחי אינו מקום שחיטה. ואם נעקרו הסימנים ממקום חיבורם בלחי אם נפסקה הגרגרת טריפה ושנויא ניטל לחי התחתון מסיק תלמודא פירוש ספק אם קודם שחיטה או אחר שחיטה אומר רב אם אותו סימן שמוצא שמוט גם הוא שחוט כשירה דאי איפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה ופסולה לר' יוחנן יביא ויקיף בכל עניינם פסולה אם לא יקיף והלכה כר' יוחנן לגבי רב כדפסק בפ' א' דביצה בר מתלת. וכשישחט העוף צריך שיגביה מן הקרקע וירחק מן הכותל פן ינעץ הרגל בקרקע או בכותל ויתעקרו הסימנין כדאי' בפ' מפנין (דף קכ"ח). ושחיטת עוף לר' אלעזר הקפר ולר' יצחק בר' פנחס מדרבנן ולבר קפרא מן התורה ואם לאו שחט הנבילה כדאמר במנחות פרק התכלת (דף מ"ה) דוקא לכהנים אישתרי ולא לישראל. וכן בפ' הכל שוחטין.
<h2>דף כז.</h2>
וצרי' שישחוט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, וגם הוורידין לכתחילה כר' יהודה אבל שחיטה אינה פוסלת בהם ואע"ג דבתוספתא פוסל עד שישחוט את הוורידין לאו דווקא פוסל אלא אוסר. אין שוחטין לתוך אגן של מים אם לא שיהו עכורין ואין שוחטין לגומא. היה מהלך בספינה שוחט על דופני הספינה שותת ויורד למים אבל חיה ועוף צריך כיסוי הדם. השוחט את המסוכנת שאינה יכולה לעמוד אם הבהמה פשטה ידה ולא החזירה כשירה אבל ברגל בין כפפה ולא פשטה בין פשטה ולא כפפה כשיר', עוף אפי' לא רפרף אלא בגופו או כשכש בזנבו כשירה. חיה גסה כבהמה דקה כדאמר בפ' א' דע"ז. והא דבעינן פירכוס במסוכנת אבל בריאה אינה צריכה פירכוס כדאמר בפ' השוחט. (דף ל"ג) הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית בשר מבית השחיטה ומולחו יפה ומדיחו וממתין עד שתצא נפשה אחד ישראל אחד גוי מותרין. בפ' אין צדין (דף כ"ה) הפשט וניתוח לעולה, והוא הדין לקצבים משום דרך ארץ שלא יראה כרעבתן. בפ' כל הבשר (דף קי"ג) אמר שמואל משום רבי חייא השובר מפרקת' של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה גוזל את הבריות ומכביד את הבשר ומבליע את הדם באיברים.
<h2>דף ל:</h2>
החליד סכין בין סימן לסימן נבילה שהסכין מכוסה בשעת שחיטה, דתנן בפ' חטאת העוף (דף ס"ח) מלק בסכין טמא ומפרש בפ' הכל שוחטין (דף כ') משום מחליד, פרש"י פעמים שהסכין אינו רחב לאחר שחתך המפרקת במליקה חתיכת המפרקת מתחבר למעלה מן הסכין ומכוסה הסכין בחתיכת הסימנין, ובפ' חטאת העוף פי' צריך לחתך המפרקת בלא רוב בשר קודם הסימנין כדאיתא בפ' הכל שוחטין לפיכך כשהסכין ארוך צריך להיזהר שלא יחתוך. השוחט בשנים ובשלשה מקומות שאין ניכר הרוב היטב שחתוך בכמה מקומות אעפ"כ כשר אבל אם הסימנין כולם חתוכין לכולי עלמא כשר. ההוא תורתא דאשתחט בשנים ושלשה מקומות על רב יצחק בר מרתא שקל משופרי שופרא. רוב בשר צריך לחתוך בראש הסכין ובשעת חתך המפרק' קודם הסימנין מתכסין אותו רוב הסכין מרוב הבשר הנשאר שלם ודאמר בפ' הכל שוחטין גבי מליקה חותך שדרה ומפרקת עם רוב בשר אפי' הכי קרי ליה מחליד. וא"כ צריך כששוחט והוא חס על העור שלא יעשה חתיכה גדולה בו וגומר השחיטה בראש הסכין ומתכסה מן העור שנשאר שלם פסולה דהוי חלדה, אבל אם היה שוחט באמצע הסכין אין קפידה אם ראש הסכין מכוסה מן העור כיון שהסכין מקום ששחט בו אינו מכוסה. החליד במיעוט סימנין בתרא מהו תיקו, וכן שהה במיעוט סימנין תיקו ולחומרא במיעוט בתרא. וגבי הגרמה דפירקן קמא (דף י"ט) בין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש בין שחט שני שלישי והגרים שליש מספקא לן דילמא כרבנן טריפאי וטרפי' (ככל) [בכל] חדא מינייהו. ואע"ג דשנינן שחט חצי גרגרת ושהה בה וגמרה כשירה ומוקי ממה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הרי עבד ליה רובא ואלמא כי עבד רובא בכשרות לפסולא דמיעוטי לא חיישינן, לא סמכינן אההיא שינויא דחיקא דהוא סבירא ליה מחצה כרוב ולא קי"ל הכי, אבל במיעוט בתרא בין בקנה בין בוושט פסולה. ואף בה"ג כתב היכא דשהה במיעוט בין בתחילה בין בסוף אסור כיון דלא אפשיטא ליה עבדינן לחומרא, כן פסק רבי שלמה. אבל פסקו רב ושמואל בפ"ק (דף י"ח) כר' יוסי בר יהודה דאמר השוחט מתוך החוט על פני רובה כשירה, והא דאמרינן אין הלכה כר' יוסי בר יהודה אלא בטבעת הגדולה אבל בשאר טבעות לא, היינו היכא דשחט רוב עוביה גרידא דהגרים לחוץ פסולה דאכתי ליכא רוב חללה לפי ששאר טבעות עבים מצד אחד ודקין מצד אחר אבל שחט רוב עוביה ורוב חללה והגרים לחוץ כשירה אלמא שחט שני שלישי והגרים שליש כשירה. ובהגרמה שמא דווקא שתפסול שלא במקום שחיטה לכך כשירה במיעוט בתרא דהוי כקוטע רגל לאחר שחיטת הרוב לכך כשירה שאם עקר אחרי כן אין בכך כלום, אבל שחט הרוב ואחר כך שחט במיעוט פסולה כיון דדרך שחיטה ובמקום שחיטה אירע הפסול. אבל בתוספתא שחט סימן אחד או רובו בעוף ושהה כדי שחיטה וגמרה כשירה. נראה לפרש' החליד במיעוט סימנין כגון ששחט רוב הוושט ותחב הסכין ברוב מיעוט הנשאר ושחט השני מהו, אי נמי תחת העור כשירה תחת מיעוט פסולה, או דילמא כי נמי תחת העור אינו יודע שמא פסולה היינו לפי ששחיטתו לא שייכא בעור והסכין מכוסה הוי חלדה אבל סימנין דשייכא בהן שחיטה אפילו הכי ברוב סימן סגי אם כי חתך רוב הסימן הוי מיעוט השלם חשוב כחתוך לא מיקרי סכין מכוסה אי נמי מתחלת השחיטה תחב הסכין תחת שני הסימנים ושחט מלמטה למעלה המיעוט ואחר כך הוציא ושחט כהלכתו הרוב הנשאר ממנו. אבל שהה במיעוט סימנין דוחק לפרש דאי במיעוט בתרא הא קתני בתוספתא שחט סימן אחד או רובו בעוף ושהה כדי שחיטה וגמרה כשירה, במיעוט קמא בתוספתא נמי תניא שהה במיעוט וושט ושהה כדי שחיטה אחרת פסול. הילכך בשעת שחיטה אם מכוסה הסכין אפי' מן העור או מן הצמר מסובך בצואר הבהמה הוי חלדה ופסולה, א"כ צריך ליזהר כששוחט בראש הסכין משום דחייס על העור ופעמים ששוחט בו מן העור ופסולה כמו שפי' ר"ש בזבחים (דף ס"ח) אבל אם שחט רוב סימן בבהמה ותחב הסכין תחת המיעוט הנשאר ושחט סימן השני פסולה אם שחט בשר מיעוט הנשאר מלמטה למעלה כיון שעדיין סימן שלם, וכן אם תחב הסכין מתחלה תחת הסימנין סמוך למפרק' וחתך המיעוט מלמטה למעלה ואחר כך הוציא הסכין לחוץ ושחט הרוב כהלכתה פסולה, אבל אם החליד במיעוט בתרא ששחט רוב אחד או רוב שנים בבהמה ותחב הסכין תחת המיעוט ונשאר וחתכה מלמטה למעלה כשירה היינו כמו הגרים במיעוט בתרא. וכן אם שהה במיעוט קמא דקנה כשירה דהא מצא חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כשר, והיכא דשחט שנים או רוב שנים לא יגמור אם שהה את השחיטה אלא יניח עד שתמות וכשירה.
<h2>דף לא.</h2>
סכין שזרקו ושחט כדרכה קי"ל כר' נתן שחיטה כשירה. איזמלא שיש לו קרנים שנוטין לצד ראשו אין שוחטין בו כדאמר בפ' השוחט, אבל סכין קטן מאד והוליך והביא כשר. שיעור הסכין צריך שיהא מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר בין שחט בהמה אחת בין שחט כמה בהמות יחד צריך שיהא חוץ לצואריהם כמלא צואר, אם הוליך ולא הביא, אבל אם הוליך והביא אפי' איזמל כל שהוא כשר לשחוט בו. סכין שגורדין בו קלפים שהוא קטן אין שוחטין בו. סכין שיש לו קרנים סכין עולה ויורד מותר לשחוט בו.
<h2>דף מה.</h2>
וקי"ל לענייני מוגרמת כר' חנינא בן אנטיגנוס וכרב נחמן משפוי כובע ואם שחט בה כשר למטה משיפוי כובע והגרים מיעוט דברי הכל כשירה וללישנא קמא דר' יוסי בר יהודה כדפסקי רב ושמואל כששחט רוב כשר א"כ משיפוי כובע והגרים במיעוט בתרא כשירה אף ללישנא קמא אבל הגרים במיעוט קמא פסולה וללישנא בתרא אף הגרים במיעוט קמא כשירה ולב' הלשונות הגרים במיעו' בתר' כשירה אבל רבי' שלמה פסק לחומרא. ומקום שחיטה למטה קיימא לן בפ' אלו טריפו' (מ"ה ע"א) עד כנפי הריאה התחתונה כשהבהמה תלויה ברגליה כדרך שהטבחים עושים דהיינו האונה שהיא עליונה כשהוא אוחז הקנה בידו עם הריאה אז האונא עליונה, שאני אומר כל שפושטת צוארה ורועה ובלבד שלא יאנס. בוושט (מ"ד ע"א), למעלה רבא אמר עד מקום תפיסת יד פי' באומד הדעת ד' אצבעות או ג' בשור הגדול אבל בשה ב' אצבעות או אצבע ובעוף מעט, ולמטה עד מקום שישעיר. סימנים במקום חיבורם בלחי אינו מקום שחיטה. ואם נעקרו הסימנים ממקום חיבורם בלחי אם נפסקה הגרגרת טריפה ושנויא ניטל לחי התחתון מסיק תלמודא פירוש ספק אם קודם שחיטה או אחר שחיטה אומר רב אם אותו סימן שמוצא שמוט גם הוא שחוט כשירה דאי איפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה ופסולה לר' יוחנן יביא ויקיף בכל עניינם פסולה אם לא יקיף והלכה כר' יוחנן לגבי רב כדפסק בפ' א' דביצה בר מתלת. וכשישחט העוף צריך שיגביה מן הקרקע וירחק מן הכותל פן ינעץ הרגל בקרקע או בכותל ויתעקרו הסימנין כדאי' בפ' מפנין (דף קכ"ח). ושחיטת עוף לר' אלעזר הקפר ולר' יצחק בר' פנחס מדרבנן ולבר קפרא מן התורה ואם לאו שחט הנבילה כדאמר במנחות פרק התכלת (דף מ"ה) דוקא לכהנים אישתרי ולא לישראל. וכן בפ' הכל שוחטין.
<h2>דף נד.</h2>
וקי"ל לענייני מוגרמת כר' חנינא בן אנטיגנוס וכרב נחמן משפוי כובע ואם שחט בה כשר למטה משיפוי כובע והגרים מיעוט דברי הכל כשירה וללישנא קמא דר' יוסי בר יהודה כדפסקי רב ושמואל כששחט רוב כשר א"כ משיפוי כובע והגרים במיעוט בתרא כשירה אף ללישנא קמא אבל הגרים במיעוט קמא פסולה וללישנא בתרא אף הגרים במיעוט קמא כשירה ולב' הלשונות הגרים במיעו' בתר' כשירה אבל רבי' שלמה פסק לחומרא. ומקום שחיטה למטה קיימא לן בפ' אלו טריפו' (מ"ה ע"א) עד כנפי הריאה התחתונה כשהבהמה תלויה ברגליה כדרך שהטבחים עושים דהיינו האונה שהיא עליונה כשהוא אוחז הקנה בידו עם הריאה אז האונא עליונה, שאני אומר כל שפושטת צוארה ורועה ובלבד שלא יאנס. בוושט (מ"ד ע"א), למעלה רבא אמר עד מקום תפיסת יד פי' באומד הדעת ד' אצבעות או ג' בשור הגדול אבל בשה ב' אצבעות או אצבע ובעוף מעט, ולמטה עד מקום שישעיר. סימנים במקום חיבורם בלחי אינו מקום שחיטה. ואם נעקרו הסימנים ממקום חיבורם בלחי אם נפסקה הגרגרת טריפה ושנויא ניטל לחי התחתון מסיק תלמודא פירוש ספק אם קודם שחיטה או אחר שחיטה אומר רב אם אותו סימן שמוצא שמוט גם הוא שחוט כשירה דאי איפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה ופסולה לר' יוחנן יביא ויקיף בכל עניינם פסולה אם לא יקיף והלכה כר' יוחנן לגבי רב כדפסק בפ' א' דביצה בר מתלת. וכשישחט העוף צריך שיגביה מן הקרקע וירחק מן הכותל פן ינעץ הרגל בקרקע או בכותל ויתעקרו הסימנין כדאי' בפ' מפנין (דף קכ"ח). ושחיטת עוף לר' אלעזר הקפר ולר' יצחק בר' פנחס מדרבנן ולבר קפרא מן התורה ואם לאו שחט הנבילה כדאמר במנחות פרק התכלת (דף מ"ה) דוקא לכהנים אישתרי ולא לישראל. וכן בפ' הכל שוחטין.
<h2>דף פג:</h2>
אמר ר' זירא אמר רב השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה, היינו בארץ קשה אבל תיחוח אין צריך ליתן למטה. וצריך לכתחילה לכסות כל הדם. מכסין בזבל הדק ובחול הדק ובסיד ובחרסית ולבינה ובמגופה שכתשן ובנעורת פשתן דקה ונסורת של חרשי' דקה ושחיקת אבנים ושחיקת חרסים. בפסחים בפרק ואלו עוברין (דף מ"ז) משמע ארץ לחה שנדבקת יחד תיחוח אין לכסות. בפ' כיסוי הדם ובפרק א' דביצה אפר כירה מכסין בו ונקרת פסולין (הוא עפר שמנקרין מן הרחיים) ושריפת טלית וזהב שחוק מכסין בו. אין מכסין בזבל או בחול הגס ולא בלבינה ולא במגופה בלתי שחוקה וכל מתכות לבד מזהב. ולא בדבר שאין מגדל צמחין ולא באבנים ולא בעצים ולא יכפה עליו את הכלי. השוחט את הטריפה או נמצאת טריפה או לע"ז או נתנבלה בידו או נוחר או מעקר פטור מלכסות. חרש שוטה וקטן פטורין מלכסות, ואם אחרים רואין אותן חייבין האחרים לכסות. דם שנתערב במים ובו מראית דם חייב לכסות נתערב בדם הבהמה או ביין אדום אם היה כל כך מים ובו מראית דם ניכר חייב לכסות. שחט ק' חיות או ק' עופות כיסוי אחד לכולן וברכה אחת לכולן בין על השחיטה בין על כיסוי אם לא סח בנתיים כדמשמע במנחות (דף ל"ו) גבי תפילין, אבל ענייני שחיט' תן לי עוף לשחוט לא הוי הפסק כדמשמע בברכות גבי גביל לתורי. ואסור לדבר לכתחילה בין שחיטה לשחיטה שירויח ברכה אחרת כדאמר בסוטה בפ' ואלו נאמרין (דף מ') נוטל ספר תורה וקורא אחרי מות ואך בעשור ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה ונייתי ספר תורה וניקרי אמר ר' שמעון בן לקיש משום ברכה שאינה צריכה, וסח בין תפלה לתפלה כל מקום שיפטור ברכה שנייה אין לו להתחייב בברכה. בתוספתא השוחט מברך על השחיטה והמכסה על כיסוי הדם בעפר. ושפך וכסה מי ששפך יכסה ואם לא כסה וראהו אחר חייב לכסות. ולא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו בפרק במה מדליקין אבוהון דכולהו דם. כסהו ונתגלה פטור לכסות כסהו הרוח ולא נתגלה אם רישומו ניכר חייב לכסות. דם הניתז ושעל הסכין או על הכותל אם כיסה דם הנפש פטור, אין דם אלא הוא חייב. שחט ולא כיסה מותר. שחיטה מן הצואר הלכה למשה מסיני. בהמה הכשרה בשני סימנין או רובן שחט סימן וחצי בבהמה פסולה, ובעוף הכשרה בסימן אחד או רובו בין וושט בין קנה, דגים וחגבים אין צריכין שחיטה.
